משה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ- ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 26/9/09 .

לטענת התובע במועד הנקוב, הוא נסע בכביש דו סטרי חד נתיבי לכל כיוון , רכב הנתבעת 2 חנה בניצב למדרכה כשחזית רכבו מופנית לכיוון הכביש בניגוד לכיוון התנועה. לטענת התובע, היה עומס תנועה בשני הכיוונים ומשכך ,התקדמה התנועה באיטיות. לטענת התובע, בשעה שחלף על פני רכב הנתבעת 2, החל לפתע נהג הרכב מר קאסם פריד - בנסיעה לפנים – בניגוד לכיוון התנועה וזאת, מתוך כוונה להשתלב בנתיב הנסיעה הנגדי. לטענת התובע, נהג הנתבעת 2 עשה כן בחוסר זהירות ומשכך, פגע ברכבו בחלקו הימני של הרכב ממרכז הרכב לכיוון חלקו האחורי. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכב הנתבעת 2 ומשכך על מבטחת הרכב – הנתבעת 1 ועל מעסיקתו ובעלת הרכב- הנתבעת 2, לשפותו- ביחד ולחוד- בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב נהג הנתבעת 2 החל ביציאה מחנייה ומשאית אשר נסעה בנתיב עצרה על מנת לאפשר לו לעשות כן , אלא שהתובע עקף את המשאית ואגב כך גרם לפגיעה בין כלי הרכב. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, אשתו – הגב' סיגלית משה ונהג רכב הנתבעת 2 מר פריד קאסם אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני בית המשפט תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע ותמונות אשר צולמו על ידו מיד לאחר התאונה וכן, שרטוט אשר הוגש על ידי נהג הנתבעת 2 המתעד את הילך התאונה לפי גרסתו.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, כי דין תביעתו להתקבל.

כך, ראשית- אין עוררין והנהג ברכב הנתבעת 2 הודה בכך בפה מלא כי חנייתו היתה שלא כדין הואיל ופני רכבו הופנו בניגוד לכיוון התנועה. זאת ועוד, נהג הנתבעת 2 הודה כי היה בכוונתו לחצות את הנתיב על מנת להשתלב בנתיב הנגדי. בנסיבות אלו, הוטלה על נהג הנתבעת 2 חובת זהירות מוגברת .

זאת ועוד, עיון בתמונות רכב התובע מעלה כי הנזק לרכבו של התובע מתחיל במרכז רכבו ונמשך לכיוון חלקו האחורי של הרכב. מיקום הפגיעות כאמור, יש בו בכדי לתמוך בגרסת התובע ולפיה, אמנם התפרץ נהג הנתבעת 2 לנתיבו בשעה שחלף על פניו ומשכך, ארעה הפגיעה ממרכז רכבו ולא מחזית הרכב כפי שהיה מצופה לו אמנם היה נהג הנתבעת 2 מתחיל בנסיעה טרם חלף על פניו התובע וכפי שעולה מהשרטוט אשר נערך על ידי נהג הנתבעת 2 (נ/1) במסגרתו מוצגת הפגיעה ברכב התובע כפגיע בחזית הרכב.

בנסיבות האמורות בהן הוברר כי על נהג הנתבעת 2 חלה חובת זהירות מוגברת וכן, כי הנהג הפר חובתו כאמור באשר החל בנסיעה בחוסר זהירות ואגב פגיעה ברכב התובע בשעה שזה חלף על פניו, הנני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכב הנתבעת 2 ומשכך כי על הנתבעות , ביחד ולחוד, חלה החובה לשפות את התובע בגין הנזקים הנובעים מהתאונה.

7.משקבעתי כי האחריות לשיפוי התובע בגין נזקי התאונה מוטלת על הנתבעות ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 6,819 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 522 ₪ בדרישת תשלום. אציין כי התובע העיד כי לא תיקן את רכבו ואולם, בהתאם לע"א 1772/99 זכריה זלוצין ו-67 אח' נ' דיור לעולה בע"מ , נה (4) 203 , אין הניזוק במעשה עוולה של אחר, חייב לתקן את נזקו, כתנאי לזכייה בפיצוי ,די בחוות הדעת שהוגשה כדי להוות ראיה על גובה הנזק, והמזיק מחויב לשלם לניזוק את הסכום שנקבע ע"י השמאי ואף בתוספת מע"מ למרות שלא תיקן את הנזק.(ראה גם בר"ע 1520/02 אסף ברוריה ואח' נ' ימפולסקי ויקטור בבית המשפט המחוזי בחיפה וכן, ת.א. (חי') 18452/02 חנה ג'ריס נ' נתן פייביש ) . משכך, הנני קובעת כי די בחוות הדעת אשר צורפה על ידי התובע על מנת שהתובע ירים הנטל המוטל עליו להוכחת הנזקים המפורטים בחוות הדעת. אוסיף ואציין כי חוות הדעת נערכה כשלושה שבועות לאחר האירוע ואולם, התובע הסביר העיכוב בכך שחלו חגים. בנסיבות אלו הנני סבורה כי לא מדובר בעיכוב משמעותי אשר יש בו בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים המפורטים במסגרת חוות הדעת לבין התאונה.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעתו של התובע . הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע סך של 7,341 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התאונה (26/9/09 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תשאנה הנתבעות ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.